החוק המחוקק והחוקה[יסוד המחלוקת המדינית] 

) .ההקדמה הראשונה וזו לשונה .כל בעלי החיים חיותם והתקיימותם הוא נחלק לשלושה אופנים ,האחד ,מהם שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים יחד כחיות הטורפות שהקבוץ וההתחברות רע ומזיק להם,כי אם יתקבצו אל מקום אחד יהרגו אלו לאלו על הטרף,והשני הפך מהם והם בעלי חיים שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים ללא חבורה והתקבצות מאחר וההתחברות להם הכרחי להם בקיום מציאותם,כמו מין האדם כי לדקותו ושווי מזגו יתפעל מן הקור ומן החום ,ולזה יצתרך אל לבושים ואל מזונות מתוקנים תקון יפה שיאותו למזגו ואי אפשר זה בלא הקיבוץ וההתחברות הרבה מן האנשים ויעזרו אלו את אלו,אחד יתפור ואחד יעשה מחט ,אחד יהיה מהנדס ואחרים יבנו בתים רכבות ומטוסים,וכו,עד שימצא כל אחד מן האנשים עוזר לכלל החברה ,באופן שישלימו קצתם לקצתם וחלקם לרובם ורובם לכולם,והשלישי,מן הבעלי חיים ממוצעים בין שתי אלה הקצוות .כי הם אין הקיבוץ והחברה מזיק להם כאשר הוא במציאות החיות הטורפות והעופות הדורסים ולא הכרחי להם כפי הכרח אשר הוא נמצא במין האנושי ולהיות הקיבוץ וההתחברות הכרחי למין האנושי לצורך חיותו וקיומו ,אמרו החכמים כי האדם הוא מדיני בטבע,והכוונה כי הכרח הוא לאדם מצד טבעו שיהיה דר במדינה עם קיבוץ רב מן האנשים,ובעבור זה מבואר הוא מן ההכרח ומן המושכלות בין ראשונות בין מושכלות שכליות ''שראוי שימצא לכל הקיבוץ אשר במדינה או במחוז או באקלים או לכלל העולם סידור מה בו יתנהגו לשמור היושר ולהסיר העוול,כדי שלא יתקוטטו האנשים בהתחברם יחד מתוך העסק והמשא ומתן ,וסדר זה יכלול על השמירה מן הרציחה והגנבה והגזל ודומיהן ובכלל כל מה שישמר הקיבוץ המדיני ויתן אותו אל שיחיו האנשים באופן נאות הוא מתן ידיעות ישפיע לאדם ידיעת האושר האמיתי ויעזור להם לסעות בהשגתו וידיעת הסבל האמיתי ויעזור להם לסעות בהישמרות ממנו והכשרת מידותיהם לזניחת מיני האושר המדומים עד כדי שלא ירגישו בהם הנאה ולפיכך לא ירדפו אחריו,ויבאר להם מיני הסבל המדומים עד שלא יצטערו בהם ולא יחושו מפניהם,ועל ידי כך יוכלו לקבוע להם חוקי צדק אשר בהם יוסדרו קיבוציהם על הצד הנאות,ועדיין אין חוקה זו מספקת אם לא יתווסף בזה איזה סידור או הסכמה כוללת עניני האנשים אלו עם אלו בכל עסקיהם והמשא ומתן אשר ביניהם כחוקות הבין לאומיות ,וחלק חוקה זה נקרא חוקת היושר ההסכמי או הנימוסית ,והסידור הזה אי אפשר שיתקיים,אם לא בהמצא מושל או שופט על הקיבוץ המדיני יכריח על הסרת העוול וקיום הנימוס כדי שישלם תקון הקבוץ ההוא או המדינה ההיא ולזה יהיה הקמת המנהיג והשופט ההוא כאילו הוא הכרחי לקיום מין האדם אחר היותו מדיני בטבע השאלה הנשאלת בזאת מן האסיפה המכוננת או מממשלת ישראל להפעיל את הסמכות שהוקנתה לה בסימן 2 לדבר המלך במועצתו 1947-1922 (להלן - דבר המלך), להכריז על כל עדה ,מעדות ישראל כעל עדה דתית מוכרת.בעלת אוטונומיה משפטית ע''פ ההלכה,ויצירת מנגנון על לשיטת ממשל משולב-וכי יש זכות לכל עדה ומנהגיה זכות הגדרה,וכפי שיטת הגאון ר' יצחק ראצאבי,קמעא קמעא לא בטיל,בכאן חוברים יחד כמה עניינים האחד הוא חיבור עניין הגדרת המדינה ,ומהו חוק ומתקבל מושג חדש ''מדינה על פי חוק''כמו כן ,תתבטל הסתירה הקיימת במערכת המשפט [הטוען לריבונות משפטית בלעדית]הסותרת את סעיף 3 של אמנת מונטווידאו [מאחר וצורת הממשל איננה מוגדרת יש לטעון כי היא חסרה וכאילו איננה קיימת],אשר בעצם סותרת במהותה את קיומה הפוליטי העצמי של מציאות המדינה בענייין מציאת תקדים משפטי מכח אמנת ויינה או אחרת או מקור לפסיקה משפטית בינ'ל אשר יוכל לעגן את חוקי התורה כמכלול מערכת חוקים משפטית ,ובמעמד חוזי רלוונטי,להיום ,סבורני כי היוס קוגנוס של הדתות המונותאיסתיות ,מוצא את חוקי התורה במעמד חוזי,מכח הגדרת הדתות החולקות מכל מקום נראה כי הן יסברו אף לשיטתם כי על היהודים שאינם מומרים חלים חוקים אלו מכח מעמד חוזי,אפשר לראות זאת כמנהג בשיטת המשפט הבינ'ל,ולחלופין כמעמד חוזי מחייב מכח אמנת ויינה למדינות שקיבלו עליהם את אמנת ויינה נ''ב בענייין מציאת תקדים משפטי מכח אמנת ויינה או אחרת או מקור לפסיקה משפטית בינ'ל אשר יוכל לעגן את חוקי התורה כמכלול מערכת חוקים משפטית ,ובמעמד חוזי רלוונטי,להיום ,סבורני כי היוס קוגנוס של הדתות המונותאיסתיות ,מוצא את חוקי התורה במעמד חוזי,מכח הגדרת הדתות החולקות מכל מקום נראה כי הן יסברו אף לשיטתם כי על היהודים שאינם מומרים חלים חוקים אלו מכח מעמד חוזי,אפשר לראות זאת כמנהג בשיטת המשפט הבינ'ל,ולחלופין כמעמד חוזי מחייב מכח אמנת ויינה למדינות שקיבלו עליהם את אמנת ויינהוהנה דברי ר' אברהם אבולעפיה מס' אוצר עדן הגנוז וכבר ביארתי לך בקיצור בכלל כל מה שצריך לבאר בענין השנויים הנזכרים. שהם שנוי הבריות כשנוי הנמצא באישי המינים ובמינים [השונים], ומהם תדלג לשנויים הנמצאים בין העצמים ובין המקרים ולשאר השנויים הנמשכים אחריהם. ושנוי האישים של מין האדם הוא לפי שנוי מזגיהם כמו שיבדלו ראובן שמעון לוי ויהודה ודומיהם זה מזה. ושנוי המינים כשנוי האדם ושור ואריה ונשר ודומיהם זה מזה. ושנוי הסוגים כשנוי חי וצומח ודומם ודומיהן זה מזה וכאלה שנויים לכל הבריות. ושנוי האומות כשנוי יהודים ונוצרים וישמעאלים אלה מאלה. ושנוי הדתות כשנוי דת מש"ה ודת יש"ו ודת מחמ"ד, שבשלשתן ש"ם הש"ם מיוח"ד בהכרח. שאין לך דת מורה כי אם אמתת הייחוד. אבל בני אדם מרוע לבבם לא ירצו לעורר זה לזה עד שידעו מה אומרת כל דת ודת על הייחוד. והנה הנוצרים עם היותם משלשים בעל כרחם חוזרים עמנו ומודים לתורתינו ואומרים שהוא אחד. והישמעאלים גם כן מייחדים את השם בעל כרחם ואומרים שהוא אחד. וגם אנחנו אנשי תורת משה רבינו ע"ה אנחנו מודים ואומרים תמיד שהוא אחד. ואם כן בייחוד אין קושיא בינינו. ואמנם הפתאים מהם הביאום דמיונות להוסיף ולגרוע ולשנות רוב העניינים האחרים שבתורה. ושנוי הלשונות כשנוי לשון הקדש ולשון כשדים ולשון יון ולשון לעז ולשון ערבי והדומין להן זו מזו. וכן שנוי הכתיבות כגון שנוי כתיבה עברית וכתיבה אשורית וכתיבה ארמית וכתיבה יוונית וכתיבה ערבית וכתיבה לועזית וכיוצא בהן משאר הכתיבות, יש בין כל כתיבה וכתיבה שנויים גדולים. ואע"פ שיתדמו קצת אותיות זו בצורתן לקצת אותיות זו בצורתן וגם בשמן וברוב סדרן ובקצת דרכי מספרן: והנה אלה השנויים הנזכרים הן סבות שנוי המחשבות והדעות והמעשים. כי שנוי המחשבות נמשך אחר ההרגל יותר ממה שנמשך אחר הטבע. והנער שהתגדל על מחשבה אחת מאלו העניינים הנזכרים, ר"ל למד והורגל בחזקה בכתיבת אומתו עד שידע לכתוב כתיבה נאה מאד, וגדל על הדבר ההוא. והיה כל דבורו בלשון אומתו, וקבל כל דתה וחוקיה ומנהגיה והרגליה. מה יהיה אצל דעתך ענין זה הנער במחשבתו יחשוב שכל דרך זולת דרכו ודרך אמתתו היא לבטלה. או יחשוב ששאר דרכי בני אדם שאינם מאומתו הם האמת ודרכי אומתו שגדל בהן הן שקר. אמור מעתה שהוא הכרח שלא יראה שום דרך אמת אצלו זולת דרכו ודרך אומתו, עד שיחשוב כל מה שקבל במעלת האמת, וזולת מה שקבל הוא אצלו תכלית השקר. כי נשקעה מחשבתו בים הגדול ולא ידע לשונו להנצל מן הטביעה שנטבע בו, עם ההרגל אחר הטבעו בטבע זו, ומחשבתו זאת הביאתו לאמת דעת מי שקבל ממנו, בין תהיה זאת הדעת אמתית או שקרית כי אין לו משקל, ומזה יתחייבו שנויי הדעות והאמונות. וידוע שהמעשים המשונים יתחייבו בעלי העבודות האלוהיות מאלה העניינים הנזכרים: ע''כ לשונו ,ויש מעתה לטעון ולומר כי כפי שהועילה לנו הגדרת הדתות המונותאיסתיות לעניין ,מעמד חוזי במשפט הבינ'ל באותו אופן מגדירות שאר הדתות שאינן מונותאיסתיות ,את הדתות המונותאיסתיות ככלל במעמד חוזי בינ'ל ,יתכן כי זהו מקרה קלאסי יחודי של ''יוס קוגנוס''בעל תוקף משפטי הנה מושכל ראשון מחלקי החוקה שיסדירו ענייני השלטון גם כן ההקדמה השניה שם חוקה יפול על כל הישרה או הנהגה שתכלול קבוץ רב מן האנשים,הין בתהיה כוללת חוקים רבים כמו''כל יודעי דת ודין''[אסתר א' י''ג ]או ציווי אחד כמו ''ותנתן דת בשושן'' [שם י''ד ט'] והן שתהיה אלהית כמו מימינו אש דת למו [דברים ל''ב] או נימוסית ''כדת מדי ופרס''[דניאל ו' ט'] והחוקה על שלשה אופנים א, טבעית ב, נימוסית ג, אלהית והטבעית היא שוה בכל מקום ובכל זמן ובכל אדם.והנימוסית,היא מה שתסודר מחכם או חכמים לפי הזמן והמקום וכפי טבע המונהגים בה כדתות וחוקים אשר סודרו בקצת מדינות בין הקדמונים מצד הסידור השכלי אשר יחייבהו השכל האנושי מבלי הערה אלהית וכוונת החוקה הטבעית להרחיק העוול ולקרב היושר כדי שיתרחקו האנשים מן הגנבה והגזילה והרציחה,באופן שתשאר ותתקיים החברה בין האנשים ויהיה כל אחד מהם נצול מעוול וחמס .וכוונת החוקה הנימוסית להרחיק המגונה ולקרב הנאה כדי שיתרחקו האנשים מן המגונה כפי המפורסם .ובזה יתרונה על הטבעית .כי הנימוסית גם כן תתקן הנהגת האנשים ותסדר ענייניהם באופן נאות עד שיתוקן כלל הקיבוץ המדיני כקיבוץ הטבעי .והאלהית,היא להיישיר האנשים אל הצלחת הנפשות והאושר האמיתי עד אשר יתגברו על רוע יצריהם ומעלליהם וישתדלו בה כל אחד כפי כחו ויכולתו עד שיגיע ההצלחה לכלל הקיבוץ האנושי וזו מגמת החוקה האלהית ובזה יתרונה על הטבעית [ובאומרנו חוקה אלהית אין הכוונה לדת זו או אחרת כי צדיק באמונתו יחיה]אלא עסקנו דרך כלל הכולל לקיבוץ האנושי ויחסיו עם חלקיו הפרטיים ,והנה בשטח זה של הפילוסופיה המופשטת יש להכין את השטח לדיאלוג בין שלשת התרבויות המונותאיסתיות ויש לשאוף לגוף העוסק בחלק החוקה השלישי אשר ירכז תחתיו את כלל הסמכויות כגון הרבנות ,הישיבות הכוללים [תארו לכם אוטונומיה של פקידים לענייני דת דבר העשוי ליתן אינטגרציה בין הציבור הדתי באשר נמצא מקום תרומתו לחברה בכלל] וכן את התיאום והפיקוח בין כלל העדות והחצרות למיניהם וכפי שהערנו כי יש להציג שיטה סוציולוגית מתקדמת אשר בנויה על תפיסת הזהות הכללית והפרטית , ומתוך כך תתאפשר היציאה מן הגטו ,כ'כ גיבוש שיטות לימוד , וכיו'ב והוא פרויקט הרמבן לטווח הארוך.וכמובן פתרון סוגיות הליבה ,ואין צריך לומר שידרוג מעמד הדמוקרטיה הישראלית במימדים מעוררי השראה,דבר שישדרג את מעמדה של ישראל בעולם כולו כמעצמת תיכנון שילטוני האיזון אשר יתקבל מעניין זה 1]יציבות שילטונית במימד תחושת יצוג הזהות הכללית והפרטית[האישית] 2]יצירת סמכותיות ריכוזית בכל שלשת חלקי שיטות המישטרים המוצלחים כהגדרת אריסטו ושילובם תוך שמירה על עיקרון הפרדת הרשויות 3]גיבושם לכלל שיטה אחת המונעת הידרדרות 4]הגדרת תואי כהכנה לגיבוש חוקה 5]גיבוש כלל העם ברמת כור ההיתוך המודרני הקרוב לשלימות האפשרי 6]שימור הזהות ברמה מתקדמת בלא חשש לטישטוש בעתיד,וכהכנה לאפשרות לכמה תרבויות להתקיים בין במקום אחד בין בכמה מקומות 7]אפשרות לכינונה של תפיסה חברתית תוך כדי ביטול הדעות הקדומות,ואפשרות לקיום חברה ברמה מתקדמת 8]כובד משקלם של שלשת השיטת יניב יציבות שילטונית,ריכוזית,איכותית,ודמוקרטית ההקדמה השלישית התחלת החוקה הטבעית הנה היא כאשר עייננו ביצירת הבעלי חייים ושלימות כל איבריהם מצאנו ביצירתם השגחה טבעית נפלאה לתקן עניניהם וכל פרטי צרכיהם תקון נפלא לא רק מה שהוא הכרחי לקיום המין או האיש[הכוונה הפרט מאותו מין] אבל גם מה שאינו הכרחי להם לא לקיום המין ולא לקיום האיש אלא שנמצא להם על צד היותר טוב כגון החושים המיוחדים הנמצא בבעלי חיים כדי שיסודרו ענייניהם בענין יותר נאות ויותר שלם ומצאנו הכרעת הטבע נוטה לצד היותר נאות האפשרי ואם נמצאת השגחה זו בבעלי חיים הפחותים כל שכן שהוא ראוי שימצא במין היותר נכבד מהם לתקן ענייניו סדור מספיק להשגת שלימות עניינו ,ומי שיטיב העיון בזה ימצא כי המצא השגחה באצעותה יתוקנו העניינים המצתרכים לתיקון מין האדם הוא יותר הכרחי מכמה דברים שנמצאו ביצירת הבעלי חיים שאינו אלא על הצד היותר טוב להם והיה אפשר לקיום אותו המין זולתו.וההשגחה הזאת אף אם לא תמצא אלא באיש אחד הנה היא מהלכת השלמות הטבעית לכלל האנושות וזה כי אף אם המינים אשר תחת הסוגים אין כולם הולכים מהלך השלימות קצתם לקצתם,רצוני לומר שאף אם ימצא במינים מין אחד מיוחד הוא היותר שלם מכלם ,אין המין ההוא לבדו שלימות ותכלית הסוג ההוא ולא מיישר הסוג ההוא אל תכלית שלימותו ,כי בכל מין ומין בפני עצמו יש בו תכלית ושלימות מיוחד במין ההוא מזולתו מכל מקום בכל מין ומין אף על פי שימצאו בו כתות מתחלפות כאלו תאמר כי כת הראשים[המנהיגים] היא יותר שלימה בשלימות האנושי מכת הפועלים,וכת החכמים היא יותר שלימה מכת הראשים,וכן על זה הדרך בכל כת וכת יהיו בה איש או אישים יותר שלימים מזולתם ואין האיש ההוא בלבד תכלית המצא המין ההוא,ואולם ואולם האיש ההוא או האישים או הכת ההיא הן סבת הגעת תכלית המין ההוא מצד שהם הולכים מהלך השלימות לכל המין ,רצוני שהן כמו כלי להגיע המין אל תכליתו ושלימותו השוה בכל המין ,אף על פי שיש בזה מדריגות מתחלפות לקצתם על קצתם,וזה כי כמו שבכל איש ואיש יש איברים מתחלפים כלם מצתרכים לקיום הבעל חי ואף על פי כן האחד יותר שלם מן האחר והאחר מן האחר עד שכבר נמצאו איברים שהם עיקר קיום הבעל חי ויושלם בזה קיום הבעל חי וכמו שאין האיש נושם באמצעות מוחו או חושב באמצעות רגלו כן על זה הדרך בכללות המין יצתרך להיות סידור חוקה המועילה לשמירת הסידור הטבעי ההכרחי לקיום הישארות הקיבוץ המדיני מצד הטבע כי אין ראוי שימצא בטבע בעלי החיים סידור יותר מתוקן במושכל ראשון ונמצא שהוא הכרחי למין האדם לשער התועלת הנמשכת מסדר זה ולשומרו מפני ההיפסד ולהשלימו בכל עת ובכל זמן וחוקה זו היא כוללת לכלל המין 'והנה זכרו עניין החוקה הבינ'ל ה1 וה2 במאמרינו שיוב שיטת שלשת החוקות עם שיטת קאנט,אמנם נעסוק עתה בהשלכה הכלכלית הנובעת מקיום שתי מערכות אלו,לעניין החוקה ה1 [הטבעית] תתאים יותר מערכת כלכלית,בנוסח,קומוניזם אלטרואיסטי - חברה המתנהלת על פי עקרונות של שוויון וצדק חברתי, אך כל פרט ופרט בחברה מונע מתוך כח מוסרי פנימי, ולא מתוך אילוץ וכפייה. זאת בניגוד לקומוניזם המרקסיסטי, אשר טיפח את ערך האגואיזם ושנאת המעמד הבורגני. הרב יהודה לייב הלוי אשלג, בעל הסולם, הוא אשר הטביע את המונח "קומוניזם אלטרואיסטי" (או סוציאליזם מעשי) לדבריו : "יש להעביר את הקומוניזם מן הפסים של "שלי שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום, אל הפסים של "שלי שלך ושלך שלך",[מסכת אבות,ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום. שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ. שלי שלך, ושלך שלך--חסיד. שלך שלי, ושלי שלי--רשע.]דהיינו, לאלטרואיזם אבסולוטי. וכשרוב הציבור יקבל תורה זו בפועל, אז הזמן להגיע לכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך"...מטרם שרוב הציבור מוכן להשפיע לזולתו, אין לקבוע משטר קומוניזם אלטרואיסטי" [1] כלומר, התשתית קומוניזם אלטרואיסטי הוא אלטרואיזם אבסולוטי שכל פרט ופרט יהיה מוכן לקבל את העיקרון של אהבת הזולת ומתוך כך יתקיים התנאי החיצוני של "לעבוד כפי היכולת ולקבל לפי הצורך". תפיסתו זו של אשלג מבוססת על המסורת הקבלית, לפיה האנושות כולה הינה "גוף" רוחני אחד, או כלשון הקבלה "גוף דאדם הראשון", וכל אחד ואחד - כמוהו כתא בגוף זה. ברגע שהאדם מונע מתוך קשר פנימי של אהבת הזולת הוא פועל למען איחוד חלקי "נשמת אדם הראשון" ובכך מגיע לתכלית הבריאה. בעל הסולם ערך משנה סדורה אודות פניה של החברה האנושית העתידית, אשר תנוהל על פי עקרונות הקומוניזם האלטרואיסטי. "והנני להודות, שהאידיאה הסוציאליסטית, שהיא הרעיון של חלוקה שווה וצודקת, אני רואה אותה לאמיתיות ביותר: כי כדור ארצנו די עשירה לפרנס לכולנו... " ואילו לחוקה ה2, תתאים מערכת כלכלית,בנוסח,על-פי התאוריה הקפיטליסטית, כדי לאפשר מימוש של בחירה חופשית ובעלות פרטית על הקניין יש ליצור חסם יעיל שיהפוך את השימוש באלימות לבלתי משתלם בהשוואה להתנהגות שלווה. לשם כך, תובע הקפיטליזם כינון מערכת חוק וסדר יעילה, שבמרכזה מערכת משפטית חזקה המבוססת על מערכת חוקים או חוקה איתנים. כדי למנוע ניצול לרעה של מערכות המשפט והחוק לצורך הפעלת אלימות על-ידי המדינה, גורס הקפיטליזם כי יש להגביל את כוחה של המדינה במקום שבו ניתנה לה דריסת רגל, ולהגדיר באופן ברור מקומות בהם לא תינתן לה דריסת רגל מלכתחילה. השיטה הקפיטליסטית מגדירה, אם כן, ארבעה עקרונות בסיסיים: החירות היא זכות היסוד החשובה ביותר של האדם, וממנה נובעת זכותו לבעלות פרטית על קניין. חברה היא תוצר של שיתוף פעולה בדרכי שלום ומרצון בין פרטים. הבטחת הקניין, שיתוף הפעולה והשלום תלויים במערכת משפטית חזקה. את כוח המדינה יש להגביל ככל האפשר, גם בעוצמתו וגם בתחומי תחולתו.כל ארבעת העקרונות מתממשים בגוף החוקה הבינ'ל ה2 אשר היא איננה מדינה בפועל אלא פדרציה חוקתית בנוסח החוקה הנימוסית או היושר ההסכמי וכפי שכתבנו באריכות על מיכלול ענייניה במאמרים דלעיל,כך שלמעשה יוצרו בפועל שתי מערכות כלכליות שונות הפועלות להשלמת זו את זו,כמובן שיש צורך בממשק בין שנייהם,ויתכן כי תתאים לכך התפיסה הכלכלית הנקראת,התאוריה האוסטרית האסכולה האוסטרית , ביסודה, אינה אסכולה כלכלית אלא צורת חשיבה והתייחסות שונה לתחום הכלכלה. בניגוד לאסכולות אחרות המסתמכות על מודלים מתמטיים או גישה 'מדעית'-פוזיטיביסטית, האסכולה האוסטרית דבקה בשימוש בחשיבה ובהגיון מילולי ככלי המתודולוגי העיקרי. על פי התפישה האוסטרית, כלכלה היא כלי המאפשר להבין איך אנשים משתפים פעולה ומתחרים ביניהם בשדה הפעולה הכלכלי, כשהיא רואה בייזמות כוח עיקרי בפיתוח הכללי, מקדשת את הקניין הפרטי כחיוני לשימוש יעיל במשאבים, ורואה בהתערבות ממשלתית בהליך השוק פעולה הרסנית, בכל מקום ובכל אופן בו היא קיימת. מחסור ובחירה בליבה הרעיוני של התאוריה האוסטרית טמונים המושגים של מחסור ובחירה. אדם ניצב תמיד בפני מגוון רחב של בחירות, כשלכל מסלול פעולה שלו יש חלופות ועלויות. כל פעולה של הפרט מכוונת לשפר את מצבו, מנקודת מבטו, כשלכל פרט ישנה מערכת שונה של ערכים והעדפות, צרכים ורצונות וגם לוח זמנים שונה להשגת כל מטרה. את הצרכים, הטעמים, הרצונות ולוחות הזמנים של אנשים שונים לא ניתן לחבר או לחסר מאלו של אחרים ולא ניתן לכמתם לעקומה בודדת שניתן לכנותה העדפת הצרכן, משום שערך כלכלי כפוף לאמות המידה הסובייקטיביות של הפרט. בדומה לכך, לא ניתן לכמת את כל ההסדרים המורכבים הקיימים במשק לסך מצטבר אחד גדול שניתן למקמו במשוואה שתניב מידע בעל ערך. לדוגמה, הון צבור בידי פרטים הוא "הטרוגני", כלומר, בעל ערך משתנה בהתאם לשימושים הייעודיים שלו. הוא יכול לשמש ליצירת טובין למכירה מחר או בעוד עשר שנים. לוח הזמנים לשימוש בהון מגוון גם הוא. התחרות, לפי התפישה האוסטרית, היא תהליך הגילוי של דרכים חדשות ומשופרות לארגן משאבים. ההליך כמובן נגוע בשגיאות רבות, אך עובר הליך מתמיד של שיפור.מטרת שילובם של שיטות אלו היא מונח חדש המוטבע כעת ''המניפסט הכלכליסטי''מטרותיו יציבות כלכלית ,ויצירת שוק כלכלי שונה מזה המוכר כיום אשר מתאים לתקופת הגלובאליזציה,לסיכום בית עליון לשלושת התרבויות על בסיס אבני יסוד החשיבה המשותפת של שלשת התרבויות המונותאיסתיות וכללי ההתדינות בשיטה פילוסופית עמוקת שורשים תוכל לשמש אף השראה למזרח הרחוק ובסופו של יום אחר היצוב המערכתי רוח של מורשת תרבותית גבוהה ,ומעתה אפשר להעלות על הדעת כינונו של גוף נוסף[ובכאן אוסיף ואומר כי יש להבין את המובא ב''גראנד רנואר השלם ןהנה עתה נסדר השיטה שנבאר לצורך הגוף השלישי המחבר ביין ב' הגופים החוקות הבינ'ל הנימוסיות [החוקה ה2] באופן שלישי הדומה למשפט השוואתי בין שיטות משפט הנובעות זו מזו ואין הסידור הזה לאמור שכך יהיה באחד וכך בשני אלא בכדי שלא נצתרך אל האריכות ,ולעניין האמור הנה האופן השלישי ,נקדים דברים משיטת סידור ההלכה והנה ביארנו מהם . קודיפיקציה הינה הנטייה לערוך את החוקים בקבצים בהם ניתן למצוא את התשובה לשאלה המשפטית שעולה.ודיפיקציה, הוא תהליך יצירתו של קודקס, כלומר כינוס ואיסוף של חוקים קיימים, עריכתם והתאמתם לזמן ולמצב הנוכחי, או יצירה של מערכת חוקים בתחום מסוים ואפשר לומר משיטת סידור זו עולים כללי ה קודיפיקציה והדיפיקציה ומהם נלמד על תהליך יצירתו של קודקס ונתבאר בפירוש המשניות ובכללי מניין המצוות מעין שיטת בנין אב למה שזכרנו ב[א]חוק יסודות המשפט,ו ה'תש"ם-1980, הוא חוק ישראלי, הבא לקבוע את הדרך בה מחויב בית המשפט לפסוק בשאלה העומדת בפניו, ואינה ניתנת להכרעה מיידית לפי לשונו הברורה של החוק. החוק מפנה ומעניק מעמד מיוחד ל"עקרונות החירות הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל", אך מעמד זה שנוי במחלוקת פסיקתית חוק יסודות המשפט הוא חוק קצר ביותר, ובו שני סעיפים בלבד. סעיף 1 לחוק, שהוא הסעיף העיקרי בו, קובע: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל." להשלמת מלאכתו קבע המחוקק הישראלי בסעיף 2 לחוק שני עקרונות נוספים הכרחיים מהמצב המשפטי החדש שנוצר: "(א) סימן ‎46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, ‎1947-1922 - בטל. (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע במשפט שנקלט בארץ לפני תחילת חוק זה." אם כך העקרונות שנקבעו למקורות אליהם יפנה בית המשפט בבואו לדון בשאלה משפטית העומדת לפניו הם: ראשית, לשון החוק. שנית - אם לא מצא תשובה בדבר חקיקה, יפנה לתקדים המחייב שנוצר בפעולת בתי משפט אחרים במדינה, ושלישית - באין תשובה בחקיקה או בפסיקה - יבדוק את ההיקש - אנאלוגיה למקרים אחרים שנדונו אם בחוק ואם בפסיקה (מקום בו אין תשובה בדין, ואילו ישנה הלכה פסוקה קרובה אך לא בסוגייה המשפטית המתעוררת, יופעלו 'כללי ההיקש' הידועים בפרשנות, כמתחייב מאותו עניין - כגון: "על אחת כמה וכמה" , "מכלל הן הינך שומע לאו"), ורק אם כל אלו לא הביאו לפתרון, נראה כי קיימת לאקונה, חסר בחוק, אותו יש להשלים - כך מצווה המחוקק מעת חקיקת חוק יסודת המשפט - מ"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל והנה בא ''הגראנד רנואר'' להציע הרחבת עניין זה לכלל הפלטפורמה של פאראדיגמת המשפט הנבדל הגוף השני של החוקה הבינ'ל ה2 של המזרח הרחוק בשילוב חוק יסודות המשפט וההרמוניזציה היא תהליך במשפט הבינלאומי שבו מדינות שונות מאמצות חקיקה משותפת, כך שההבדלים בין מערכות המשפט השונות מצטמצמים וכל שיטת משפט הופכת לדומה יותר לחברתה. אמנת וינה, שמדינות רבות בעולם קיבלו, היא דוגמה לתהליך הרמוניזציה. ,כמו כן דעתי בעניין ההשפעה התרבותית צריכה להיקבע האופן שוה ע'י שלשת הגופים הנזכרים ובכאן יש להוסיף גוף בדומה לבית משפט לעניני חוה כפי שזכרנו בענין החוקה ה2 הפרטית אלא שכאן הוא בחוקה הבינ'ל הכללית,ואחר ההסדר הכלכלי הגלובאלי,יתכן לפתור את הבעיה העיקרית,ההתחממות הגלובאלית ההקדמה הרביעית התחלת החוקה הנימוסית ושרשיה הן,הבחירה והתכלית וזה גלוי ומבואר ,כי המניח נימוס למה יניח העונשים לעוברי על דבר הנימוס אם אין העובר ברשות עצמו לעשות מה שירצה ,וכן המושל או השופט את המדינה היאך היו יכולים להכריח האנשים על עשיית הפעולות הטובות אם אין האנשים ברשות עצמם להרע או להיטיב ואף המכחישים השכר והעונש הנפשי יודו על היות הבחירה מוחלטת ביד האדם ושאין לו מעיק עליה ,ובה יוכל לבחור מה שירצה ולכווין פעולותיו אל תכלית מה,ולזה יאמרו שהוא מן ההכרח שיסודר חוקה נימוסית מחכם או חכמים,להגביל הנאה והמגונה והעוול והיושר בין אנשי המדינה ,וישים עליהם קצין שוטר ומושל להכריח העם על התמדת הישוב בין האנשים ואמרנו הבחירה הוא כי כמו שכל פועל איזה דבר מדעתו ומרצונו אמנם יפעל זה מצד שהוא מכוון אל תכלית מה ,הן שיהיה התכלית ההוא טוב בעצמו או דבר שידומה אליו שהוא טוב כן מניח הנימוס יכווין במה שהוא מניח מן הציווים והאזהרות אל שישיגו האנשים בפעולותיהם תכלית מה ,הוא הישרת האנשים וטוב היותם במה שיושלם בו הקיבוץ המדיני ולזה מבואר הוא ג''כ שהתכלית חלק מחלקי החוקה הנימוסית והוצרכנו לומר דברים אלו לבטל דברי האומרים כי אין הבחירה נמצאת ביד האדם[מטעמים רבים ושונים לא נזכרם כאן]וכן דברי האומרים לבטל עניין התכלית לפי שהן מבטלות כל פעולה אנושית הנה החוקה הנימוסית תחלק לששה עיקרים יסודיים ואף אם ימצאו עוד כמה לא נחוש להם בכאן שאין דעתינו אלא לבאר הכלל העיקרי והאחד,,הוא מה שאמרנו כי הנימוסית תתקן פעולות האנשים באופן שיתוקן הקיבוץ המדיני ותקיף בנאה ובמגונה שהם המידות ותבחין בין האמת והשקר שהן הדעות אמנם אלו הששה עיקרים הם מה שצריך שישמר מהם מאחר ומסדרה האנושי מוגבל לכך יועתקו אליה גבוליו ועם כל זאת תצתרך אל הבירור והליבון המתמיד מצד ששת היסודות הראשון,שהיא לא תוכל להפריד הנאה מן המגונה בכל הדברים כי כמו שאי אפשר שיולד בתחילת עניינו שלם בכל המלאכות המעשיות אף אם יהיה מוכן בטבע אל קצתם כן אי אפשר שיולד האדם שלם בכל המעלות והשלמויות אבל כבר יהיה מוכן אל מעלת מה או שלימות מה יותר מזולתו,ויתבאר מזה שאי אפשר לשום מסדר אנושי שלא יטה בטבעו לצד איזה פחיתות וישפוט על הנאה שהוא מגונה ועל המגונה שהוא נאה וכבר גנה אריסטו דעת אפלטון בזה ולזה לא תהיה עדותו על הנאה והמגונה נאמנה בכל הדברים ,והשני הוא כי החוקה הנימוסית לא תוכל לשמח לב המתנהגים על פיה לפי שכל מי שהוא מסופק בדבר שהוא פועל אם הוא מספיק להגיע אל התכלית המכוון איננו שמח בפעולתו והמתנהג על פי הנימוס להיותו מסופק אם הישר המוגבל בו הוא יושר באמת או אינו יושר אלא כפי הנראה איננו שמח בפעולתו השלישי.שלא תוכל להגביל פרטי הפעולות שראוי שיופעלו בכל מעלה ומעלה ,לפי שהיא לא תודיע אלא הכוללים כמו שהגדרים אינם אלא לדברים הכוללים כי הפרטי אין לו גדר כן הפעולות הפרטיות אי אפשר שתגביל אותם החוקה הנימוסית והרביעי,להיות מסדר החוקה בן אדם אי אפשר לו שישער הנאה והמגונה בכל הזמנים כי אפשר שישתנה המפורסם בעת מה וישוב הנאה מגונה והמגונה נאה והחמישי,בשהיא לא תוכל לתת לאיש כדרכיו שוה בשוה ולשער העונשים במידה ובמשקל והששי,שהחוקה הנימוסית שהנימוס האנושי אי אפשר לו להניח עונשים אלא על הנגלה כלומר על עניין הנגלה למחוקק ועל מה שלא ראה או לא שמע לא או לא שיער לא יוכל להניח נימוס .אולם עם כל חסרונותיה הנה היא משלימה לכלל הקיבוץ האנושי מדרגה נוספת על החוקה הטבעית[לדעתי חוקה זו באה כנדבך נוסף בשלבי ההתהוות החברה המדינית אחר שהורגל כבר למציאות חוקה וחוק] ולכך תהיה מתאימה לחברה מפותחת יותר ואולי שם נמצאת גם הדמוקרטיה האמיתית לא כפי שהורגלנו לחשוב שהדמוקרטיה היא מעין ברירת מחדל לסיכום אפילו מבחינת נושא לדיון תדרש איפוא חלופה עד שיוסכם על משהוא לכך דרושה תחילה איבחון הבעיה כלומר בעיית אי ההסכמה מנושאי החקיקה ותולדותיה המשטר המוחלש,אינו נובע ביסודו משיטה דמוקרטית זו או אחרת ,הנושא עמוק יותר ,מקורו בחוסר הקדמות מושכלים אשר הם עצמם אינם חוקים אלא כיסודות חשיבה מוסכמים כלי העזר למחוקק כללים אלו לא יוכלו להתקבל כמוסכמות ע'י דיונים רגילים אלא ע'י גוף אשר רוב עסקו יהיה בשטח הפילוסופיה החוקתית והרני מסתיג בשלב זה מהגדרתו כבית משפט לחוקה אמנם בית משפט לחוקה במובן הנ'ל יוכל להיות מעין גוף שופט פסיקתי לגבי חלות הכללים הנזכרים כאמור גוף זה או ב גופים הללו יוכלו להגדיר תהליכי התהוותם בפועל של החוקים הממשלתיים וכן את דרכי הטויית המשא ומתן החוקי בכללים ברורים כמובן שפסיקת החוק תיעשה ע'י המחוקקים עצמם נמצא כי המטרה עצמה היא הסדרת הליכי החקיקה מערכת כזאת תמעיט את הדיונים שאינם לגופו של חוק ויתן כלים ברורים למחוקק דבר שלכשעצמו יביא ליציבות שילטונית כמו כן אפשר במקביל לכונן כמה שיטות מעין בניני אב המגדירות סדרי חקיקה ותהא אפשרות לכל סיעה לבחור שיטה מחייבת דבר שעשוי ליתן מרווח למחוקק ופריון חוקתי והנה לחוקה זו השניה יתאים בית מחוקקים בנוסח דלקמן-פריצת האינטרנט לחיינו בעשור האחרון גרמה לשינויים רבים באורחות חיינו ובהתנהלותנו בתחומי החיים השונים. עם זאת, נראה כי האינטרנט נותר עדיין בגדר "אמצעי תקשורת נוסף", כלי לבידור ופנאי, מקסימום אמצעי לקניית מוצרים, צפיה בסרטוני וידאו מטופשים או ליצירת קשר עם מכרים רחוקים ואנשים חדשים. נראה כי דווקא במקום בו אמור היה האינטרט להיות רלוונטי, חיינו האזרחיים והדמוקרטיים, הוא כמעט ולא אמר את דברו. שם התרחש הפיספוס הגדול מכולם. מלבד הקמת אתר הכנסת, ודואר אלקטרוני שנפתח לכל חבר כנסת, נראה שפה החל ותם הרומן בין הפוליטיקה הישראלית וחיינו האזרחיים לבין רשת האינטרנט. מדוע? קשה לומר. נראה שמדובר בפיספוס מתמשך, שבולט בכל פעם שאנו מגלים שימושים רבים ונוספים לרשת האינטרנט. האינטרנט, שצפו לו שיהיה כיכר העיר האלקטרונית, הפך במקרה הטוב להייד פארק צעקני חסר חשיבות וחסר משמעות פוליטית או חברתית. במקרה הרע הוא הופך למזבלה אלקטרונית של דעות והבלים. הכנסת - שאומנם הקימה אתר רציני ומעודכן - לא השכילה ללכת צעד נוסף ביצירת קשר עם הבוחר. חדשות לבקרים אנו מתבשרים כי התקציב המיועד לכך מנוצל למטרות אחרות, שאין להן דבר וחצי דבר הנוגע לקשר כלשהו עם הבוחר. במקום שדיוני הכנסת ישלבו פורום וצ'אט פעילים, שיהיו נוכחים במליאה (כמו גם שידור דיוני המליאה והוועדות השונות בוועידות וידאו), אנו זוכים להביט באתר הכנסת כמו בנרות החנוכה - לראותם בלבד. כיכר העיר האלקטרונית דומה יותר כעת לכיכר מצופה זכוכית משוריינת שניתן להביט דרכה, אבל לא ניתן להשפיע על המתרחש בה. זוהי כיכר המיועדת (כמו בימים שלפני האינטרנט) רק לאותם ח"כים, עוזרים, לוביסטים ויועצים ומי לא. כולם מלבד העם שבשמו יושבים אותם אנשים על כס השלטון. העם יושב בציון נקודה סי או נקודה אי אל, אך קולו לא נשמע. בחזוני, אני רואה אזרחים השבים לביתם בתום יום עבודה מפרך, מתיישבים בסמוך למחשב, נכנסים לפורום ועדת הכנסת הרלוונטית להם (או אפילו כזו המעניינת אותם), והופכים לשותפים פעילים בקבלת ההחלטות. בדיונים השונים יזכו חברי הכנסת לראות את הפנים והשמות שעליהם משפיעים מעשיהם - בזמן אמת. בדמות אותם פורומים, צ'אטים ושיחות וידאו, יציגו האזרחים אל מול המליאה וחבריה את המציאות כפי שהם רואים אותה, וחברי הכנסת יאלצו להתחשב בהם. אין זה סוד כי בשנים האחרונות אנו מאמינים פחות ופחות לפוליטיקאים שלנו. אולי ניתן למצוא בחיבור הכנסת לאינטרנט, וביצירת דיון הפתוח ושקוף לכלל הציבור בנושאים שבהם עוסקת הכנסת, תחילתו של עידן חדש, שישיב את אמון הציבור בנבחריו. זהו מהלך שעשוי לרסן את התנהגותם, ויציב סטנדרטים חדשים להתנהלותם. ביום בו ידעו חברי הכנסת כי הם חייבים להקשיב לרחשי העם בזמן אמת - און ליין - וכי העם צופה בהם ובוחן אותם בכל רגע נתון, אולי אז יבינו את תפקידם וימלאו אותו באחריות גדולה יותר. אותם פורומים וצ'אטים שאני רואה בחזוני יוכלו להשיב את הכוח השלטוני לעם. לא רק במילים, אלא גם במעשים ובהשתתפות פעילה בנטילת אחריות לגורלנו המשותף. ייתכן ואנשים רבים יעקמו את פרצופם אל מול רעיון זה. הם יכולים לחשוב כי מדובר בביזוי הכנסת, בפתחון פה לאנשים שאין להם מושג או יכולת להבין את דיוני הכנסת , לזילות הדיון במליאה ולדמגוגיה זולה שעשויה להתפתח בעקבות המצב שיווצר (הפוליטיקאים יצטרכו להיות יותר אנשי תקשורת מאשר מחוקקים). אולם טענתי היא שהמצב הזה עדיף על המצב שבו אנו שרויים כיום. מצב בו קול העם כמעט ואינו נשמע בזמן אמת בדיונים רלוונטיים. קיימת היום האפשרות הטכנולוגית להיות שותפים בדיונים אלו, להקשיב להם ואפילו להביע דעה. אבל לא עושים כן, והדיונים אינם נחשפים לציבור. אני נוטה לראות בפיספוס זה כפיספוס מכוון. האמצעים הרי קיימים, לא מדובר בתקציבי ענק, ואני מאמין שעל פניו אין בעיה חוקית לעשות כן (ראה מקרה ערוץ הכנסת, המסקר את מליאת הכנסת בכל שעות פעילותה). נראה שמה שמונע מאותו פרויקט להתקיים הוא אותם אנשים שהדבר יכול להפוך את עבודתם לקשה יותר, משמעותית יותר ונתונה לפיקוח קפדני ולשקיפות מלאה - הפוליטיקאים. זו סיבה מספיק טובה לדעתי ליישם את התוכנית הזו, משום שאותם פוליטיקאים יעוללו וימשיכו לעולל מעשים שמבזים את המקום בו הם נמצאים. אני חושב שלפני החלת חיבור הכנסת לרשת האינטרנט במלוא מובן המילה, ניתן לנסות את התוכנית הזאת - הפיכת בית הנבחרים למעין אסיפת עם מקוונת ענקית. בעיריות השונות, תושבי העיר יוכלו להשתתף (בעזרת פורום, צ'אט, ועדות וידאו, תוכנות מסרים מידיים וכו') בדיוני העירייה. הם יוכלו להעלות ליקויים שהם חשים שראוי לטפל בהם. הם גם יזכו לקבל מענה מיידי וישיר מראש העיר ומאותו פקיד או אדם האחראי לתחום שהם דורשים לטפל בו. חשוב לזכור שזוהי זכות דמוקרטית ראשונה במעלה להביע דעה ולהיות שותף פעיל בחיים הציבוריים. אני מאמין כי האינטרנט מסוגל וצריך לתת את האפשרות הזו. כי אם לא, מדובר במכשיר טמטום נוסף.ולכך יוצרך בין השאר-פרויקט התקשורת,הנה את הדיונים יוכלו לשדר לקהל יחודי בצורה אינטר אקטיבית באמצעות האנטרנט יוכלו להרחיב את גופי הדיונים ,וכן את ההצבעות על החוקים השייכים לחוקה ה2 כך שאע'פ שמדובר בשיטה אריסטוקרטית במובן הפילוסופי ההכרעות יתקבלו ע'י עשרות אלפי קולות ,כאשר כל קבוצה תעדכן את נציגיה בזמן אמת,וכן תוכל להעלות הצעות חוק,ע'י נציגיה ,השאלה איפוא מדוע לא נשתמש בשיטה זו בבית התחתון,התשובה מאחר והשיטה האריסטוקרטית מעיקרה איננה דמוקרטיה ממש לכך נזדקק לאיזון העדין מה גם שלאור מורכבות העניינים נשואי החוקה ה2 והכללים המרובים לא כל אדם יוכל להשתתף מחמת קוצר ההבנה ועומק העניינים ובזאת יתבאר אולי הצורך ברשות שידורי חדשות יחודית לענייני החוקה ה2 וכמובן שעניין זה יעשה ברובו ע'י הסקטור הפרטי לצורך פיתוח קבוצת תיקשורת יחודית ע'פ חלוקה למגזרים מיוחדים בתחום החדשות

,יתכן למתבונן היטב ,כי יש אפשרות מעתה לחלק בין החוקה ה1 שהשטחים יוכרו בה כאוטונומיה נפרדת מדינית,לבין החוקה ה2 שיתכן בה שילוב פעולה משותפת ,במסגרת מדינית אחת כולל החלת ריבונות מסוימת השייכת לתחום החוקה ה2 הנז'